מזל טוב! זכיתם בדירה במחיר למשתכן

"מצאתי פה איזשהי פרצה בגדר שאני יכול להיכנס דרכה… אוקיי, עכשיו אני בפנים"

שאול: זה אני ביום חמישי האחרון מסתובב במה במה שנראה כמו סים סיטי בהתחלה של המשחק בגדרה.

"אוקיי, זה נורא מוזר. אני מסתובב במה שיהיה שכונה עתידית די גדולה, וכאילו יש פה רחובות, אפילו עם תמרורים וסימנים על הרצפה, פשוט אין את השכונה עצמה. יש פה אפילו הכנה לארונות תקשורת של בזק רק שאין את השכונה. תחושה מאוד משונה".

שאול: הסיבה שהגעתי לגדרה היא שאולי אני אגור שם יום אחד. כי לפני שלושה שבועות זכיתי בהגרלת מחיר למשתכן בגדרה (רגע דרמטי). זו לא היתה סתם הגרלה, זו היתה ההגרלה הגדולה.

קשה היה לפספס בחודשים האחרונים את עניין ההגרלה הגדולה, בטח אם אתם מתעניינים בנדל"ן. הגרלה של 15 אלף דירות בבת אחת ביישובים שונים ברחבי ישראל במסגרת פרויקט הדגל של שר האוצר – מחיר למשתכן. שר האוצר משה כחלון דיבר על זה בערך בכל הזדמנות אפשרית שיש. בכל שבוע משרד האוצר עדכן כמה נרשמים חדשים נרשמו, כחלון עשה על זה לייב פייסבוק, שודרו כתבות במהדורות, השבוע יצאה עוד נגלה של 12 אלף דירות, זה אול אובר דה פלייס. אז בקיצור, איכשהו הצלחתי לזכות בהגרלה הזו. בדירה בגדרה.

צליל: תגיד מה יש לך נגד גדרה? אתה יודע שזה מושבה שהוקמה על ידי הבילוי"ם ב-1884? אתה יודע שהיא מוזכרת עוד בתנ"ך, בדברי הימים א' ד' כ"ג? שהיא בנויה על פני שבע גבעות אשר מתנשאות לגובה של כ-80 מטר מעל פני הים! גרים בה 26 אלף איש. הערים התאומות שלה הן ואלאנס בצרפת ורומאן ברומניה.

שאול: למה את מניחה שיש לי משהו נגד גדרה? אין לי שום דבר נגד גדרה פשוט אין לי שום דבר בעד גדרה. אין לי משפחה שם, אין לי חברים שם, אני לא עובד שם ולא באזור. אני חושב שהייתי שם פעמיים בכל החיים. זה פשוט מקום שבחיים לא תכננתי לגור בו ואין לי שום מידע לגביו, לכן זה כל כך מוזר. לולא מחיר למשתכן סיכוי קלוש שהייתי שוקל לעבור לשם.

צליל: אז מה אתה מתכוון לעשות עכשיו?

כמה בכלל תעלה הדירה הזו?

שאול: שלום וברוכים הבאים לחיות כיס, הפודקאסט של כאן באמת. אני שאול אמסטרדמסקי.

צליל: ואני צליל אברהם.

שאול: והשבוע אנחנו מתחילים משהו חדש – "חלומות גדרה".

צליל: זה יהיה סוג של יומן מסע שילווה את הזכייה של שאול במחיר למשתכן. ודרך חלומות גדרה ננסה להבין מה קורה לעשרות אלפי האנשים שמחכים עכשיו לחלומות גדרה ולחלומות ראשון לציון ולחלומות מודיעין ולחלומות אופקים. איך ייראו החיים שלהם ומה הם יכולים לדעת בכלל על איך ייראו החיים שלהם.

שאול: זה לא יהיה יומן שבועי, אבל מדי פעם נחזור לזה. כשאני אמצא את עצמי הולך לכנס מתעניינים בגדרה, כשאני אמצא את עצמי יושב בבנק לוקח משכנתא בשביל דירה שאני אקנה בגדרה.

צליל: אם תקנה.

שאול: אם אני אקנה.

צליל: אתה קונה?

שאול: אין לי מושג. כדאי לי?

שאול אמסטרדמסקי והשכונה בגדרה שבה הוא צפוי לגור, אם יקנה את הדירה

צליל: שניה, לפני זה, תסביר לי משהו. לפני כמה פרקים ישבת פה עם הילה ויסברג והסברת כמה לקנות דירה זו השקעה לא טובה ושאולי מוטב להשקיע את הכסף בבורסה. מה קרה מאז? איך מחיר למשתכן הפך לך את כל הפרדיגמה?

שאול: הוא לא הפך לי כלום, פרויקט מחיר למשתכן פשוט נותן הנחה ממש גדולה על המחיר. ממש ממש גדולה. 250 אלף שקל בממוצע, ובגדרה יש מצב שיותר.

צליל: וואו, זה הרבה כסף. כמה אמורה לעלות הדירה?

שאול: אין לי מושג.

צליל: מה?

שאול: ככה מחיר למשתכן עובד, לא אומרים לך כמה תעלה הדירה, לפחות לא בהתחלה. אומרים לך רק איפה יש דירות, וכמה יעלה כל מטר מרובע של דירה. וזהו. ואם משווים את זה למחירי השוק באזור, אפשר לחשב פלוס מינוס כמה תהיה ההנחה שהמדינה נותנת.

צליל: לא יודעת, זה נשמע קצת אקראי. וגם אם מיליון שקל, נגיד, זה מחיר ממש טוב לדירה בגדרה, פחות ממחיר השוק – זה עדיין אומר לשלם הרבה מאוד כסף בשביל משהו שאתה לא באמת רוצה.

שאול: מה שאני רוצה זה לבנות בית במושב עם דלת גדולה מעץ ואי במטבח ופעמוני רוח במרפסת שצופה ליער. אבל זה יעלה ארבעה מיליון שקל ובחיים בחיים בחיים בחיים לא יהיה לי מספיק כסף, לא משנה כמה אני אעבוד וכמה אני אחסוך. ואם מישהו היה נותן לי 250 אלף שקל ואומר לי "היי ילד, קח כסף במתנה ותשקיע אותו בבורסה", הייתי עושה את זה. אז אותו דבר לגבי מחיר למשתכן.

מחיר למשתכן מוריד את הביקוש לדירות בשוק

בני דרייפוס: "אני בני דרייפוס, מנהל אגף בכיר במשרד הבינוי והשיכון".

שאול: זה בני דרייפוס, היום הוא סמנכ"ל בכיר במשרד השיכון והאיש שמנהל את פרויקט מחיר למשתכן. קודם לכן הוא עבד במשרד ראש הממשלה. רצה הגורל וזה היה בדיוק ב-2011. דרייפוס היה שם כשראש הממשלה נתניהו ניסה להבין איך מתמודדים עם המפגינים המוזרים האלה באוהלים. הממשלה, הוא אומר, הבינה שהיא חייבת למצוא פתרון בתחום הדיור.

צליל: ולא סתם שהיא חייבת למצוא פתרון בתחום הדיור – היא חייבת לעשות את זה מהר. וזה די פרדוקס. לפי דו"ח של בנק ישראל מ-2015, לתכנן שכונה בישראל משלב הרעיון ועד מסירת המפתחות לוקח 13 שנה. לפעמים זה גם לוקח יותר. בין חמש לעשר שנים זה רק לאשר את התכניות בוועדות, וזה עוד לפני שתוקעים מעדר אחד באדמה. באיזשהו מקום, כשדרשנו מהממשלה ב-2011 להוריד את מחירי הדיור דרשנו ממנה לעשות את הבלתי אפשרי: להקים בתים מן החול. עכשיו.

מפגינים במחאה ב-2011 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)

שאול: אבל היא ניסתה בכל זאת. הרעיון הזה כזה – הממשלה היא מונופול על הקרקע בישראל. רוב מוחלט של הקרקעות נמצאת בידיה, דרך רשות מקרקעי ישראל. לכן, היא זו שמשפיעה על אחד הרכיבים המשמעותיים ביותר במחיר דירה – מחיר הקרקע. עד לתקופת המחאה החברתית המדינה שחררה קרקעות לשוק באמצעות מכרז. יזמים או קבלנים היו ניגשים למכרז, מציעים מחירים, ומי שהיה מציע את המחיר הגבוה ביותר, היה זוכה. לקבלנים היה אינטרס להעלות את המחיר, כי ממילא רוכשי הדירות משלמים, והמדינה מאוד נהנתה מהסיפור הזה כי ההכנסות שלה רק גדלו וגדלו וגדלו. אבל אז כל המפונקים האלה –

צליל: אנחנו המפונקים האלה.

שאול: בדיוק – יצאנו לרחובות וישנו באוהלים וכל זה, ובממשלה הבינו שאולי צריך למצוא משהו חדש, משהו שיוכל להוריד את המחירים.

בהתחלה הגישה היתה כזו: אם יש הרבה ביקוש ואין מספיק היצע, בואו נטפל בזה מהצד של ההיצע. בואו נשחרר כמה שיותר קרקעות. נשפוך כמויות מטורפות של קרקע לשוק, וזה כבר לבד יוריד את המחירים, כי אם הביקוש קבוע, הגדלת ההיצע תוריד את המחיר. רק שזה לא עבד.

צליל: זה לא עבד בין היתר בגלל שהממשלה התחילה להסתבך בתוך הרגליים של עצמה. בהתחלה אלה היו שר האוצר יובל שטייניץ שהבטיח פטיש של 5 קילו לדיור, מה שזה לא אומר, ומולו השר אריאל אטיאס מש"ס, שרצה לתת קריטריונים לזכאות לדירה ל"זוגות שהתחתנו מוקדם ויש להם מלא ילדים", בניגוד להמלצות ועדת טרכטנברג שדיברה על "זוגות צעירים שמיצו את כושר ההשתכרות שלהם". מלים מכובסות ל – חרדים או לא חרדים.

שאול: ואחרי שהממשלה סיימה לריב על העניין הזה, פשוט כי היו בחירות וקמה ממשלה חדשה, הגיע שר שיכון חדש, אורי אריאל, שדחף לשיטת מכרזים חדשה בשם מחיר מטרה, ומולו שר האוצר יאיר לפיד שרצה תכנית שתהיה על שמו ולא שאורי אריאל יגנוב את הקרדיט, ולכן הוא הגה את תכנית מע"מ 0 לזוגות צעירים, שפחות או יותר כל העולם התנגד לה. בסופו של דבר, אחרי הרבה מאוד ריבים, שתי התכניות לא באמת יצאו לפועל.

צליל: ואז, ב-2015, הגיע כחלון.

שאול: ועם כל הביקורת שאפשר להטיח בכחלון, ועוד נעשה את זה, דבר אחד חייבים להגיד לזכותו: הוא לקח לעצמו את כל הסמכויות שקשורות לדיור בשביל שאף אחד לא יוכל לריב איתו, והתחיל לקדם את תפיסת העולם שלו. בהתחלה, גם הוא ניסה לעבוד דרך הצד של ההיצע – להגדיל את היקף הקרקעות שיוצאות לשוק. אבל היה לזה אפקט מוגבל.

בני דרייפוס: "כנראה ש-54 אלף התחלות בניה זה מה שאנחנו יודעים לייצר".

שאול: זה שוב בני דרייפוס, מנהל מחיר למשתכן. מאחר שהאפקט של הפעילות בצד ההיצע היה מוגבל, כחלון פנה גם לצד של הביקוש.

קודם כל, הוא ניסה לעצור משקיעים על ידי הגדלת המס שהם משלמים. אחר כך הוא גם ניסה למצוא פתרון שיפנה ישירות לזוגות הצעירים שאין להם דירה. וככה נולדה תכנית מחיר למשתכן. התכנית הזו אומרת ככה: אתם זוג צעיר שאין לו דירה ולא היתה לכם דירה בעבר? מזל טוב, המדינה תשיג לכם. לכם ספציפית. עזבו שניה את האם מחירי הדיור באופן כללי, יורדים או לא יורדים – דירה בהנחה. וזה נשמע כאילו הוא עושה משהו בצד ההיצע, אבל בעצם זה לא. בעצם זו דרך לווסת את הביקושים של הזוגות הצעירים. כמו צינור ששמו עליו שסתום.

צליל: זה קצת טריקי, תהיו איתנו רגע. נגיד שאתם זוג צעיר בשנת 2015 ואתם רוצים לקנות דירה. יקר לכם בטירוף, אבל כל יום שאת מחכים המחירים עולים, אז אתם קונים בכל זאת ובמו ידיכם מעלים את המחיר לבאים אחריכם. אבל אז כחלון פתאום אומר לכם – היי, זוגות צעירים? אל תקנו דירות. אני אביא לכם דירות בהנחה. חכו רגע, אל תקנו. אז אתם מחכים. ומחכים. ובזמן שאתם מחכים ועוד עשרות אלפי זוגות אחרים מחכים, אתם לא קונים דירות. ואז המחירים לא עולים, או שהם עולים רק קצת.

בני דרייפוס: הדבר המאוד ברור הוא שמחיר למשתכן אומרת לחבר'ה הצעירים – תמתינו. יש לכם תקווה, אל תרוצו לכל קבלן עם כל מבצע שפורש לכם את התשלומים, זו אחיזת עיניים. בסוף המחיר הוא הרבה מעבר למה שנכון וצריך שתשלמו.

שאול: שנתיים אחרי זה, התוצאה היא ששוק הדיור די קפוא, לפחות מצד הביקוש. המשקיעים הלכו, והזוגות הצעירים קונים כמעט אך ורק במחיר למשתכן.

צליל: אז איך מחיר למשתכן נותנת את ההנחה הזאת? היא שינתה את שיטת המכרזים. במקום שהקבלנים שניגשים למכרזים של המדינה על הקרקע יתחרו על המחיר הכי גבוה, ככה שהמדינה תרוויח כמה שיותר על כל מטר של קרקע שהיא בונה עליו, קבלנים שניגשים למכרזים של מחיר למשתכן מתחרים מי נותן את המחיר הכי נמוך, ככה שהמדינה תפסיד כמה שיותר. כן – המדינה בעצם מפסידה הכנסות פוטנציאליות על הקרקע.

שאול: ולמרות שבמשרד האוצר לא אוהבים את המילה הזו, לשיטה הזו קוראים סובסידיה. המדינה מסבסדת דירות לזוגות צעירים. לפי הדו"חות הכספיים של הממשלה שפורסמו ממש לאחרונה, עלות הסבסוד הזה הגיעה כבר קרוב ל-4 מיליארד שקל.

בני דרייפוס: שוק הדיור בנוי מציפיות וכשהציבור התאכזב מתכנית ה-5 קילו של יובל שטייניץ ומע"מ 0 של השר לפיד ומתכניות של משרד הבינוי והשיכון, וצריך להבין זה לא סתם התאכזב כי הבטיח שיביאו שלום ולא הביאו, הוא שילם על זה בכיס! כל יום שהוא לא קנה דירה כי הוא האמין לממשלת ישראל הוא שילם עשרות אלפי שקלים בכיס, זה לא היה משהו תיאורטי. ולא לדבר על זה שהסביבה אמרה לו, 'אידיוט, אמרנו לך, מה אתה מאמין לפוליטיקאים האלה'. זה היה האתגר הכי קשה, להחזיר את האמון של הציבור שהממשלה באמת מעוניינת.

צליל: הם עבדו קשה כדי להחזיר את האמון של זוגות צעירים ממעמד הביניים. אלה שעשו רעש במחאה החברתית שהדיור יקר להם מדי. אותם העבירו להתחלה של הצינור. עבור כל מי שלא זכאי לדירה במחיר למשתכן, המחירים המשיכו לעלות, אבל הם לא יודעים לעשות רעש, ומי שיודע לעשות רעש כבר לא בעניין.

שאול: האמת שבני דרייפוס אומר דבר מאוד דומה. לשיטתו, מחיר למשתכן היא תולדה ישירה של המחאה החברתית. זה פשוט לקח לו זמן להבשיל, אבל זה מה שזה. יותר מזה, הוא אמר לי מיד אחרי שסיימתי את ההקלטה – 'שים לב שזה פרויקט שהמדינה שופכת בו מיליארדים על עשירונים 10-9-8 וזה עובר חלק מבחינה ציבורית. נראה לך שאפשר היה לעשות דבר כזה לולא העובדה שמי שיצאו לרחובות במחאה החברתית וביקשו דירה היו עשירונים 10-9-8?'.

חמש בעיות שיכולות לצוץ בדרך שלי לדירה

שאול: בחזרה לגדרה.

"פשוט אזור מאוד גדול, משוטח, כאילו מכבש שיטח אדמה…"

שאול: עם הידיעה שזכיתי להיות בין העשירונים הנבחרים, אלה שיסבסדו להם רבע או חמישית דירה כי הם מספיק עשירים כדי לקנות את ארבע החמישיות האחרות שלה, נסעתי לגדרה כדי להבין במה זכיתי. כי כרגע, למרות שזכיתי בזכות לדירה, אני לא יודע שום דבר על הסיפור הזה.

כל מה שאני יודע הוא את שם הקבלן, ושזה אמור לעלות 10 אלף שקל למטר, לפני הצמדה, ושזה בפינה הדרום מזרחית של גדרה. אני לא יודע כמה קומות יהיו בכל בניין, כמה דירות של ארבעה חדרים או שלושה או חמישה חדרים יהיו, איך הן ייראו, כמה שכנים יהיו לי ואיפה יהיה בית הספר של הילדים שלי.

צליל: בהתחלה זה לא היה ככה. בפרויקטים המוקדמים של מחיר למשתכן ההגרלות נפתחו בשלב מאוחר, אחרי שהרשויות המקומיות נתנו לקבלנים היתרי בנייה. מי שזכה אז ידע כמה דירות יהיו בבניין וכמה שכנים בכל קומה, כמה דירות קטנות וכמה גדולות, ואפילו איפה תהיה החניה שלו. אבל זה לקח מלא זמן, וזה לא הספיק. זוכרים? הממשלה רוצה לגרום לזוגות הצעירים לשבת על הגדר שלא יקנו דירות בשוק החופשי, ובשביל זה צריך להראות שהיא פועלת מהר. אז הממשלה התחילה להגריל גם את כל הפרויקטים שעוד לא קיבלו היתר בניה.

שאול: מה שזה אומר בפועל – זכית? אחלה. עכשיו תחכה. זה אומר שעכשיו אתה יכול לחכות חצי שנה, או שמונה חודשים, או שנה. ואז, אחרי שהפרויקט שזכית בו יקבל היתר, הקבלן יזמין אותך לכנס מתעניינים, ושם יגידו לך – יש בבניין שלך 240 שכנים ורק ארבע דירות של ארבעה חדרים וכולן עם כיוון אוויר אחד שהוא דרום. ברור, אתה יכול לבטל, אף אחד לא מכריח אותך לקנות את הדירה. אבל אם זה קורה, זה מעבר לסתם מבאס. בינתיים איבדת שנה, ובשנה הזאת יש סיכוי שהמחירים של דירות בשוק החופשי, כאלה שאולי היית קונה אילולא היית מחכה למחיר למשתכן, עלו עוד.

צליל: זה לא טיעון תיאורטי – יש הרבה זוגות כאלה, שעד שהגיע התור שלהם לבחור דירה במחיר למשתכן נותר להם לבחור בין לבטל, לבין לקנות דירה הרבה יותר גדולה ויקרה ממה שהם תכננו, כי זה מה שנשאר. בפרויקט בעתלית למשל יש פנטהאוזים של 6 חדרים ב-2 מיליון שקל. בקריית ביאליק יש מעט דירות ארבעה חדרים קטנות וצפופות ומלא דירות חמישה חדרים ענקיות. גם במודיעין זה ככה. גם בראשון לציון. גם במקומות נוספים. למה זה ככה? כי לשנות את זה היה לוקח עוד כמה שנים, ולממשלה פשוט לא היה זמן.

בני דרייפוס: אנחנו לא נערכנו מבחינה תכנונית שהדירות האלה יהיו בדיוק הפיין טיוניג של מה שהזוג הזה צריך. זוג צעיר צריך 3.5-3 חדרים, לא פנטאהוז, אבל אנחנו מכרנו את מה שיש במדפים, זו האמת ולא צריך להתחבא. מי שזכה במקומות טובים כנראה יצליח להתאים את עצמו לדבר הזה ויש כאלה שיצטרכו לעשות שיקול לא פשוט, לקנות חמישה חדרים בתור זוג צעיר ולהיכנס לעוד התחייבות של 300-200 אלף שקל או לוותר. אני לא שמח על ההתלבטות הזו ואני גם לא מקנא בהם, זה באמת משהו שהוא לא פשוט. זו הכלה שהצלחנו לייצר בנסיבות שהיו לנו. האופציה השנייה היתה הרבה יותר בעייתית. לעשות רה-תכנון לכל התכניות, לחכות שנתיים ולייצר משהו מתאים יותר עם מלחמות עם הרשויות המקומיות. לא היה נראה לנו. אנחנו חיים בעולם של קדנציות, אנשים גם רוצים לראות תוצאות, בוא נהיה גלויים, ואנחנו רצינו להכות בברזל מיד.

שאול: אני מחבב את בני דרייפוס, סוף סוף בן אדם שמדבר בכנות ומוכן להודות בחסרונות של התכנית שהוא מנהל. סוף סוף בן אדם שמודה באי וודאות שקיימת בתכנית הזו ולא רק מדבר בסיסמאות כמו הפוליטיקאים.

צליל: אבל יכול להיות שכל חוסר הוודאות הזה שווה את האפשרות להיות בעל דירה בהנחה של 250 אלף שקל. או משהו כזה.

שאול: האמת שאי אפשר לדעת ממש כמה הנחה בדיוק אני אקבל.

צליל: אבל זה לא כל הקטע בלהיכנס לתכנית הזאת?

שאול: כן. אבל בשלב הזה אני לא יודע מה הגודל של הדירה. אם אני אקנה דירת ארבעה חדרים של 90 מטר, שעולה בשוק החופשי 1.7-1.6 מיליון שקל, יוצא שהמדינה נתנה לי מתנה ענקית, של 800-600 אלף שקל. זה כשאנחנו מסתכלים על מחירי השוק החופשי ברחובות הסמוכים. אם מסתכלים על המחיר הממוצע למטר בגדרה, שכולל את כל גדרה, גם החלקים היותר ותיקים שלה, יוצא שההנחה היא בסדר גודל של 450 אלף שקל.

אגב, דרייפוס גילה לי שגובה ההנחה שאני אקבל יכול להשתנות גם בטווח של כמה מטרים – תלוי אם אני אהיה בקומה ראשונה או שביעית למשל, או אם תהיה לי מרפסת או לא. יכול להיות שהשכן שלי יקבל מתנה הרבה יותר גדולה. בקיצור, רק אחרי שאני אדע בדיוק איזו דירה ספציפית אני קונה, אני אוכל לחשב את היקף ההטבה שהמדינה מרעיפה עלי, וגם זה רק בערך.

בני דרייפוס: מאוד חשוב לי להבהיר שאנשים חושבים שבדקתי כל דירה. לא הכרתי כל דירה, לא ראיתי היתר מושלם, ואם דירה מסוימת בקומה 10 עם נוף לים מייצרת הטבה של 600 אלף שקל והדירה בקומה הראשונה מייצרת פחות הטבה. והיום אנשים שבאים לקחת את המשכנתאות צריכים להבין שהם צריכים לעשות את הבדיקה הזו ולבדוק בדיוק מה גובה ההטבה ולא להסתמך על ההצהרות בתקשורת כי הן רק במקרו. אני עומד מאחורי המקרו, אבל כשאתה, שאול, תגיע ותבחר את הדירה בגדרה אני לא מתחייב לך לגובה ההטבה הספציפית.

בעיה אחרונה:
כל מה שמסביב

שאול: בני דרייפוס אמר לי שבגלל שלקח הרבה מאוד זמן לקדם את מכרז מחיר למשתכן בגדרה, בינתיים הרשויות כבר השלימו את עבודות הפיתוח במקום, כלומר שברגע שהקבלן יקבל את היתר הבניה, הוא יוכל להביא טרקטורים לשטח, כי כבר פרסו לו את תשתיות הביוב והמים והחשמל והכל. וזה נכון, ככה בדיוק זה נראה בשטח.

אבל כשאני יוצא מהדירה הדמיונית שלי בגדרה ויורד במעלית הדמיונית ויוצא מהלובי הדמיוני אין כלום. כאילו, כן, יש כבישים וכיכר רפאים וארון של בזק וכל זה. אבל חוץ ממקום לישון בו בלילה, קשה לי לדעת איך החיים שלנו ייראו פה.

פה אולי יקום הבית של שאול (צילום: שאול אמסטרדמסקי)

צליל: אז מה קורה עכשיו?

שאול: עכשיו אני מחכה. כמה? לא יודע. מתישהו הקבלן שלי אמור לקבל היתר בניה מהרשות המקומית, ואז להזמין אותי לכנס מתעניינים, עם הדמיות יפות והכל, ואחרי שבועיים יקראו לי לפגישה של 45 דקות על השעון, ובה אני אצטרך להודיע סופית – האם אני לוקח את הדירה שמציעים לי, או לא. בלי אפשרות להתחרט, בלי כלום.

צליל: תודה רבה לרום אטיק שלא זכה בדירה בגדרה אבל זכה להפיק את התכנית הזו, תודה רבה לאסף רפפורט שזכה להיות טכנאי ההקלטה.

שאול: אתה זכית! את זכית! כולכם זוכים! אם אתם רוצים לספר לנו על הדירה המשוגעת שזכיתם בה, או לשאול שאלות או להציע רעיונות, אפשר לכתוב לנו בפייסבוק או בטוויטר או במייל או באינסטגרם. תודה רבה צליל אברהם.

צליל: תודה רבה שאול אמסטרדמסקי

שאול: ותודה לכם שהאזנתם.