שאול: בעמק יפה בין כרמים ושדות. עומד לו מגדל בן חמש קומות. ומי גר במגדל?
צליל: לא אתה, אתה ויתרת על הזכייה בפרק הקודם.
שאול: כן, זה נכון.
צליל: מה נסגר?
צליל: לא יודע, אולי אני קצת מתגעגע לקבוצת וואטסאפ של פרויקט 262 בגדרה.
*
שאול: היי, אתם מאזינים לחיות כיס, וזהו הפרק האחרון של הסדרה שלנו #חלומות_גדרה, הסדרה בה עקבנו אחרי הזכייה שלי במחיר למשתכן. אני שאול אמסטרדמסקי
צליל: ואני צליל אברהם, והיום, לכבוד הפרק האחרון, הזמנו לאולפן שלנו את מי שפתח איתנו את "חלומות גדרה" – את בני דרייפוס.
בני דרייפוס: שלום שמי בני דרייפוס, אני משנה למנכל משרד השיכון ומנהל תכנית מחיר למשתכן בשלוש השנים האחרונות
שאול: את השאלות שהצטברו אצלינו במהלך הסדרה על "מחיר למשתכן" בחרנו שלא לעמת עם פוליטיקאי, אלא עם פקיד. כלומר, בכיר בדרג המקצועי, שהיה שותף לתכנון התכנית, מנהל את התכנית, ויכול לתת דין וחשבון על פרטי הפרטים שלה. גם כי אנשים כאלה נוטים לעשות את זה יותר מפוליטיקאים – שחוזרים על דפי מסרים, "אנחנו נוריד את מחירי הדיור" וכאלה – וגם כי דרייפוס באופן אישי הוא אחד הפקידים היותר כנים וישרים שנתקלתי בהם בממשלה. וכשמשהו בתכנית שלו לא עובד מספיק טוב, הוא אומר – זה לא מספיק טוב. בעינינו, הוא האדם שיכול לתת את התשובות הכי טובות ומעמיקות לשאלות שלנו.
המשנה למנכ"ל משרד השיכון בני דרייפוס. לא שגרה אלא פתרון למשבר
צליל: לפני הפרק ביקשנו מכם בקבוצת הפייסבוק של חיות כיס – שאגב אם אתם עוד לא שם היכנסו לפייסבוק, חפשו אותנו והצטרפו – שתכתבו לנו שאלות לקראת הפרק הזה. ממש לפני סוף הפרק תוכלו לשמוע את השאלות הנבחרות ששאלנו את דרייפוס, ואת כל התשובות שלו.
שאול: אבל לפני זה, עכשיו כשאנחנו בוגרים של חצי שנה בשוחות ובחפירות של תכנית מחיר למשתכן, רצינו לשמוע מדרייפוס את התובנות שלו על התכנית שהוא מנהל, על נקודות החוזק שלה, אבל גם על הפגמים והנקודות הבלתי מושלמות. אז קודם כל, קצת מספרים. כמה ישראלים עד היום זכו בדירות?
דרייפוס: כ-47 אלף.
צליל: זוגות.
דרייפוס: גם רווקים מעל גיל 35.
צליל: 47 אלף דירות.
שאול: כמה אנשים נכנסו לדירות?
דרייפוס: נכנסו למעלה מ-1500 איש.
שאול: ובשביל להיות הוגנים, כיוון שלוקח איזה שנתיים לבנות בניין עם מחיר למשתכן או בלי – עד סוף 2018 כמה אנשים יהיו בדירות?
דרייפוס: בין 3000 ל-4000.
שאול: אז תכנית שהתחילה בסוף 2015, תניב עד לסוף 2018, כלומר בתוך שלוש שנים, מפתחות ל-4,000 דירות לכל היותר. כלומר לבערך עשרה אחוז מהאנשים שזכו בדירות. לכל היתר נכונה עוד המתנה ארוכה.
צליל: אבל לפי דרייפוס, המספרים האלה לא קשורים בהכרח לתכנית מחיר למשתכן. הם משקפים בעיה בשוק הנדל"ן באופן כללי: הכל עובד נורא נורא לאט. התכנון, עובד לאט. הוצאת היתרי בניה עובדת לאט. רק הבניה, יחסית עובדת סבבה. אבל כשמצרפים הכל ביחד –
דרייפוס: אז אנחנו מדברים על חבילה של 40 חודש מהרגע שהקבלן מתחיל לעבוד ועד הרגע שהוא יכול למסור דירות.
שאול: אז בתום כמעט שלוש שנים מהיום שבו התכנית התחילה לרוץ, האם דרייפוס חושב שהיא תכנית טובה? הנה התשובה המורכבת שלו:
דרייפוס: אני חושב שמדינת ישראל עושה את המירב במשאבים שיש לה בשביל להוזיל מחירי דיור. אבל אם אתה שואל אותי אם זו צריכה להיותה שגרה של ישראל, אם כך צריך לנהוג לאורך שנים, אז אני חושב שמחיר למשתכן הוא יותר פתרון כתגובה למשבר כתגובה לסביבת ריבית אפס שאין אלטרנטיבה לכסף, אבל בבוא היום אני מקווה שהשוק יעבוד לבד ולא נצטרך להתערב בצורה כל כך מסיבית.
שאול: בהתחלה זה זרם, ואז ככל שאנשים זכו בדירות ופרויקט התחילו להתקדם התחילו לצוף מלמטה התמרמרויות על תכנון, על תהליכים, על מימון. אתה מבין למה?
דרייפוס: אנחנו מבינים לגמרי. לא כל מה שקשור לבניה בישראל קשור בהכרח למחיר למשתכן. אבל מחיר למשתכן שם על זה פוקוס. על איכות תכנון של דירות, דירות מתוכננות בצורה כלואה בהמון פרויקטים בארץ.
צליל: כלומר, דירות שנמצאות בין דירות אחרות ולכן יש להן רק כיוון אוויר אחד, מה שאומר שאין חלון בשירותים ולפעמים גם אין חלון במטבח.
הדמיה של פרויקט מחיר למשתכן ברכסים. בעיות שקיימות בשוק הדיור צפו כשהממשלה לקחה אחריות (הדמיה: עמרם אברהם נדל"ן)
דרייפוס: זה לא דירות שמחיר למשתכן המציא אותן, אבל במחיר למשתכן הן קיבלו תהודה רבה בגלל שרואם את הממשלה כאחראית על הכל, וכשהממשלה אחראית על הכל – אז מה זה, יצרת לנו מוצר נחות.
שאול: לפי דרייפוס, בדיוק כמו שמחיר למשתכן לא המציאה את הדירות הכלואות האלה, שקיימות גם בשוק החופשי, ככה מחיר למשתכן לא המציאה הרבה בעיות אחרות שקיימות בשוק הדיור, אלא רק משכה אליהן פוקוס מעצם זה שהיא תכנית ממשלתית שבה המדינה באה ולוקחת אחריות, וכל כלי התקשורת מסתכלים עליה.
צליל: למשל, דרייפוס אומר שכל האי ודאות שהיית בה בתחילת המסע הזה, כלומר מיד אחרי הזכייה, כשלא ידעת במה זכית ואיך תיראה השכונה ואם יהיו בה בתי ספר או לא וכמה ולמה – כל הבעיה הזו קיימת גם כשאתה קונה דירה חדשה מקבלן בשוק החופשי. אין לך מושג מה יהיה מסביב לבניין, מה זה תב"ע ואיך לקרוא אותה, אם השטח הציבורי יהיה בית כנסת או גן ילדים, וכל מיני שאלות אחרות.
שאול: ואגב, עוד משהו בהקשר הזה. לא חשבתי על זה קודם, אבל דרייפוס גרם לי לחשוב על זה: זה לא רק רוכשי הדירות שנמצאים בחוסר ודאות, זו גם הרשות המקומית שנמצאת בחוסר ודאות.
דמייני לרגע שמועצת גדרה באה לתכנן את השכונה החדשה הזו – 1,000 דירות, זה המון – ואין לה שמץ של מושג מי האנשים שזוכים בדירות. היא לגמרי בעלטה. כמה בתי ספר היא צריכה לתכנן שם? ואיזה בתי ספר? ממלכתי רגיל או ממלכתי דתי? תיכון או יסודי? ואולי בכלל צריך שלושה גנים במקום? בעצם, רק אחרי שאנשים מקבלים מפתחות ונכנסים לדירות, והשכונה בבת אחת מתעוררת לחיים, רק אז, או ממש טיפה לפני זה, לרשות המקומית יש דרך לדעת מה המיפוי הדמוגרפי שלה, ומתוקף זה גם מה הצרכים שלה, ומה השירותים שהיא צריכה לספק להם. זה קצת כמו להרכיב פאזל על עיוור ולהביט על התמונה שנוצרה רק אחרי שסיימת אותו. חתיכת אתגר.
משדכים לאנשים דירות באזורים שהם לא רוצים
צליל: אחת הנקודות שעלו שוב ושוב לאורך הסדרה היא שמצד אחד – אתה מרגיש שאתה צריך להגיד תודה למדינה על זה שהיא נותנת לך הטבה של מאות אלפי שקלים בקניית הדירה הראשונה שלך, אבל מצד שני – אתם מתבאסים לקנות דירה דווקא בגדרה, לא כי יש לכם משהו נגד גדרה אלא משום שהיא לא קשורה אליכם. זכיתם בה במקרה בהגרלה, זו לא היתה העדיפות הראשונה שלכם, ואין לכם מושג מה לעשות עם זה עכשיו.
שאול: דרייפוס אומר שהוא מבין את התחושה הזו, אבל שהמצב הזה עדיף על פני מה שקרה בהתחלה, כשמחיר למשתכן רק יצאה לדרך.
פרויקט של "מחיר למשתכן" במודיעין. ההכרח לבחור שלוש אפשרויות צמצם את הביקוש באופן מלאכותי. צילום: אלידור שטרסלר, מתוך אתר משרד השיכון
דרייפוס: אנחנו פתחנו את התכנית בלי מגבלה. אתה רצה דימונה, אתה רוצה ירוחם, אתה רוצה גליל ים – תירשם גם וגם וגם. בסוף כשתזכה תחליט. מה שקרה הוא שהנתונים הטעו אותנו. פתאום ראינו 4000 איש נרשמים לירוחם ואמרנו בואנה, לא ידענו שיש כזה ביקוש לירוחם. ומצד שני ראינו שלושים אלף איש נרשמים לראשון לציון. אז האלה בראשון אמרו מה הסיכוי שלי לזכות בדירה אם 30 אלף איש נרשמו? האמון שלהם ירד. ואלה בירוחם בכלל לא תכננו לגור בירוחם, אבל הם נכנסו לרשימות. ואז זה הטעה אותנו ואת הקבלנים שיש כזה ביקוש.
ואז אמרנו בואו, בכל זאת שתהיה לנרשם איזושהי אחריות. אנחנו לא גובים כסף על הרשמה להגרלה, ניסינו להנגיש כמה שיותר את השירות הזה, אתה יושב בסלון, אתה יושב בבית, זה לא עולה לך, אתה יכול להירשם למה שאתה רוצה. אבל תהיה רציני. אתה יכול להירשם לפחות רק לשלושה שאתה באמת חושב עליהם ומתלבט עליהם. אם אתה חושב על אזור מסוים בארץ תתמקד בו.
צליל: זה מוכיח את עצמו?
דרייפוס: היום אחוזי הזכיה הסיכוי שלך לזכות אמיתי. זה לא פיס. יצרנו הגבלה מלאכותית של הביקוש לדירות. המחויבות של אנשים לבחור שלושה מקומות אטרקטיביים מבחינתם יצרה יחס זכיה שאני חושב שהוא סביר, ואנחנו גם בודקים את עצמנו.
צליל: מה היחס?
דרייפוס: באזורי ביקוש כמו גליל ים מדברים על סיכוי של אחד לעשרים אם אתה לא בן מקום ואם אתה בן מקום אז הסיכוי שלך הוא אפילו אחד לשלוש עשרה או שתיים עשרה. סיכוי סביר והגיוני. בפריפריה, אפילו בפריפריה הרכה, כמו קריות וקרית גת, בעצם אם אתה בן מקום מובטחת לך דירה. אם תושב אשקלון או נהריה, אתה יכול להישאר ולדעת שתקבל בסוף דירה. אם אתה לא בן המקום אז אנחנו מדברים על אחד לשלושה או אחד לשניים.
שאול: ויש גם מקומות שנשארים עודפים. נשארות דירות שאנשים לא רוצים.
דרייפוס: נכון. וזה לקח גם של קבלנים שחשבו שלא משנה מה הם יתכננו הכל יילקח. לא. גם זכאי מחיר למשתכן משלמים כסף טוב, וגם אחרי הנחה מדובר במחיר משמעותי, והם לא יקחו כל דבר.
שאול: או במלים אחרות, אני מרגיש שדרייפוס איך שהוא מצדיק את הבחירה שלי ושל בת זוגי לא לקנות את הדירה. לא צריך לקנות בכל מחיר, הוא אומר, גם אם נותנים לכם הטבה.
- לקנות מעל לפופיק
צליל: אז מי האנשים שקונים דירות במחיר למשתכן?
דרייפוס: אנחנו רואים שרוב הזוגות שלנו הם בני 30-40, עם שני ילדים ויותר, אנחנו מדברים על עשירונים 6 ומעלה אפשר להגיד –
צליל: לא 8 ומעלה?
דרייפוס: 6 ומעלה. אלה אנשים בתחילת דרכם, גם הבנקים מבינים שהשכר שלהם אמור להשתפר בתחילת השנים, הם רק סיימו תואר ראשון או רק התחילו את דרכם בעבודה. יש להם מקצועות מבוקשים והשכר שלהם יעלה. זה האנשים. אליהם אנחנו מדברים. זו תכנית שמדברת על מעמד הביניים, לא על המעמד הנמוך. המעמד הנמוך צריך לקבל פתרונות אחרים.
מפרט של דופלקס בפרויקט 262 בגדרה. לשכבות החלשות צריכים לתת פתרונות אחרים
צליל: לדרייפוס יש הסבר מעניין איך קרה שהתפתחה כאן תכנית ממשלתית בעלות של מיליארדים או אפילו עשרות מיליארדים, שקהל היעד שלה הוא לא השכבות הנמוכות אלא דווקא השכבות המבוססות יותר באוכלוסיה.
שאול: תחשבו על זה שנייה: המדינה מחלקת הטבות במאות אלפי שקלים לרכישת דירות. ככל שהדירה גדולה יותר ובאזור מבוקש יותר, כך ההטבה גדולה עוד יותר. ומי שמסוגל לקנות דירה שעולה יותר משני מיליון שקל בגליל ים בהרצליה – למה בדיוק הוא צריך לקבל סבסוד מהמדינה? הנה ההסבר של דרייפוס:
דרייפוס: דבר הכי משמעותי שקרה פה ב-2011 הוא שמעמד הביניים יצא לרחובות ואמר גם לי מגיע. ומדינת ישראל, השינוי בתודעה היה שצריך לחזור לשכבות החזקות. עד אז אני מזכיר לכם, חברה, התפיסה היתה שהם מסודרים, הם מרוויחים טוב, אקדמאים, אז שיגורו בשכירות. מה יצאו לרוטשילד, הם נורמלים? ואני אומר – זה חלחל וחלחל במובן מאוד עמוק, שהיום אני אפילו לא שומע ביקורת ציבורית על זה שאנחנו בעצם עוזרים לעשירונים 7-8-9 ואפילו 10 בתכנית ממשלתית שעולה הרבה מאוד כסף. כי הבנו שהאנשים האלה רוצים אופק. ואופק חיובי. ולכן במובן הזה התכנית נשענת והיא אומרת את זה במוצהר – אנחנו עוזרים לשכבות היותר מבוססות.
יחד עם זאת אנחנו רואים בזה משהו שהוא משמעותי, כי אם לאורך שנים שכבות כאלה לא היו יכולות להגיע לדירה, פערי ההון במדינת ישראל היו מתעצמים ברמה שיכלה לסכן את החברה הישראלית.
האפשרות לרכוש דירה עם כל הקשיים שיש בזה, אני לא מבטל את זה, אבל זה לסדר עשרות אלפי אנשים, זה לסדר דור שיהיה לו הון שהוא יוכל להוריש הלאה.
צליל: אבל אפילו זוגות צעירים ומשפחות מעשירונים שביעי, שמיני ותשיעי לא מסוגלים להביא מהבית מיליון ומשהו שקל בשביל לקנות דירה. גם הם צריכים לקחת משכנתא. ואחת הבעיות של מחיר למשתכן היא שהיא דוחפת את הזוכים לקנות דירות גדולות יותר ויקרות יותר, כי אם כבר המדינה נותנת הטבה, למה לא לקחת הטבה כמה שיותר גדולה? וככה, כפי שסיפר לנו יועץ המשכנתאות אבי אבגיל בפרק שלוש, זוגות צעירים רבים שזוכים במחיר למשתכן קונים דירה שהיא מעבר למידותיהם, ואולי מתחילים לחיות מעל לפופיק בדרך להסתבכות כלכלית.
צליל: שמענו שוב ושוב על תופעה שזוגות מעוניינים לקנות דירת ארבעה חדרים, ומוצאים את עצמם נדחקים, ומתוך לחץ ורצון לא להפסיד את הזכייה קונים דירות של חמישה חדרים שגדולות עליהם מבחינה כלכלית. זה מטריד אתכם?
דרייפוס: מאוד. בסוף אם זוג מממש אני מקווה שהוא עשה את ההחלטה הנבונה והוא לא לקח משהו שהוא גדול עליו. אבל התופעה הזאת היתה ממש מכה – תב"עות שמייצרות דירות גדולות. זה בעצם היה סוג של סינון סוציו-אקונומי של איזה אוכלוסיה תגיע אליך לרשות. כשאתה כראש עיר מתעקש שהדירות אצלך לא יהיו פחות מ-140 מטר – בעצם אמרת אני רוצה רק עשירונים 8 ומעלה, במקרה הטוב, וגם כאלה שיש להם עשירונים מסודרים שיכולים לתת להם את ההון הראשוני. זו תופעה בעיניי בעייתית. אני לא רוצה להגדיר את זה יותר אבל אנחנו רואים את זה וזה עוד דבר שמחיר למשתכן חשף. לא היינו נמצאים שם כי לא היינו בהליך של המכירה.
צליל: אבל זה לא היה קיים לפני.
דרייפוס: בוודאי שזה היה קיים.
צליל: מחיר למשתכן נותנת זכות והזדמנות לקנות משהו.
דרייפוס: הדירות הגדולות האלה תמיד היו.
צליל: לא קנו אותן.
דרייפוס: הם קנו אותן, רק שקנו אותן העשירים. ואנחנו לא היינו שם, במשחק, כדי לעזור לזוגות הצעירים שלא היתה להם אפשרות לקנות אותן. מחיר למשתכן לא יצר את הדירות הגדולות. הוא חשף את זה שיש חוסר הלימה בין הצרכים של השוק למה שאנחנו מייצרים בוועדות התכנון.
צליל: מה אתם יכולים לעשות כדי שלא יקפצו מעל לפופיק.
דרייפוס: שני דברים. קודם כל אנחנו יכולים לדאוג שהדירות יתאימו יותר למוצר, וזה נעשה על ידי מתן עדיפות לבני המקום. ראש העיר מבין פתאום מבין – חבר'ה, הדרת את הילדים שלך. הדרת את האנשים שרוצים להמשיך לגור אצלך.
צליל: בכך שהוא העדיף דירות גדולות.
דרייפוס: בדיוק. אז זה דבר שהוא בעל משמעות עצומה. אנחנו רואים את ראש העין עובדת עכשיו קשה כדי להקטין את הדירות, מאותה סיבה. אנחנו רואים אפילו את ראש עיריית יבנה מבין שאין לו ברירה, והוא חייב להקטין את הדירות. אפילו בשהם הם הבינו שהם יקטינו את הדירות, כי אחרת בני המקום שלהם לא יוכלו לקנות וזה דבר שהוא קריטי. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו באזורי ביקוש, זכות של הדרה של אוכלוסיות פחות חזקות. עולם התכנון הוא עולם שהוא כאילו נקי, הוא לא עושה ועדות קבלה, מי שרוצה יכול לבוא, אבל זה רק לכאורה: בעצם בזה שיצרת מוצר מסוים אמרת ל-80 אחוז מהאוכלוסיה: אתה לא רצוי אצלי בישוב.
הדמיית פרויקט מחיר למשתכן בדימונה. יותר מ-60% מהדירות נמכרו
מאזינים שואלים
צליל: לקראת סיום, הזמנו אתכם בקבוצת הפייסבוק של חיות כיס לכתוב לנו שאלות לפרק הסיום הזה של חלומות גדרה. בחרנו כמה שאלות מתוכן, ושאלנו את בני. הנה מה שהיה לו להגיד:
צליל: שאלת המיליון דולר. מה שכולם רוצים לדעת. כמה מהזוכים מתכוונים לגור בדירות שלהם? ומה יקרה עוד חמש או עוד שבע שנים כשהדירות האלה ייצאו לשוק.
דרייפוס: לא יודע. בוא נגיד בהגינות. אני גם סקרן. אני רק יכול להגיד לכם איזשהי תובנה מפרויקט אחד שאכלסנו בעפולה. ניסינו להבין כמה אנשים לקחו זיכוי עבור מטבח, מתוך הנחה שאם לקחת זיכוי אתה כנראה רוצה לגור שם, אתה רוצה שהמטבח שלך יהיה יותר מפואר. זה לא בטוח שההנחות שלנו נכונות, אבל ראינו 60 אחוז. אבל אני לא חושב שאפשר ללמוד מזה המון.
דבר הנוסף שכן ראינו, וזה לא משפחה אחת ולא שתיים, שלא תכננו לעבור וכן עברו בסוף. כי אנחנו מדברים על זוגות בתחילת הדרך, עוד לא מקום עבודה מסודר, עוד לא ברור לאן יתנווטו החיים, ופתאום יש להם דירה בעפולה. אז אולי זה לא כזה נורא, יש רכבת, אפשר להגיע לחיפה, אפשר לעבוד פה. אני גם אומר את זה לשאול: הרבה אנשים שלא חשבו שהם יגורו בגדרה בסוף יגורו בדירות בגדרה.
שאול: רואי לודן שואל, האם מחיר למשתכן אחראי לירידת המחירים שראינו בחודשים האחרונים? או שאולי הציבור הגיע לקצה היכולת הכלכלית שלו ולכן הוא לא קונה?
דרייפוס: שלום רואי. קשה להסביר למה המחירים עלו רק מסיבה אחת, ולכן קשה להסביר למה הם מתמתנים מצד שני. אבל ברור שיש פה צבר פעולות שהגיעו לבשלות. אחת היא כמובן מחיר למשתכן שממתנת את הביקושים בשוק הפרטי, אבל בוא לא נשכח את המשקיעים שירדו בצורה משמעותית, ולא נשכח שגם דירות היוקרה שנהנו מתושבי חוץ פחתו בגלל הנחיות של המפקחת על הבנקים על העברת כספים לארץ. יש פה מגוון, והמחירים גבוהים חבר'ה.
שאול: אופיר שואל – מה יהיה ביום שאחרי? לקחו את כל התכניות לשני עשורים ואספו מהר ובואו נוציא. מה יקרה אחר כך?
דרייפוס: מנהל התכנון היום מתכונן כבר למשבר הבא. אנחנו היום משווקים את מה שהוא תכנן, אבל דלית זילבר גם העבירה בממשלה את התכנית 2040, ברור שלמשבר הבא של הדיור, בתקווה שלא יבוא, אבל כאשר הריבית עוד פעם תהיה אפס כמו היום למדינת ישראל יהיה מלאי תכנוני אפקטיבי. צריך להגיד גם בהגינות – תכנון שיושב על המדף ולא מנוצל זה כמו מוצר שנרקב. האופי משתנה, התקנים משתנים, וצריך כל הזמן לגרום לו לדינמיות.
שאול: שירלי שואלת למה לרווקות לא מגיע בית.
דרייפוס: תלוי בנות כמה הן.
צליל: עכשיו הורדתם מ-35 ל-30 אבל למה הן צריכות לחכות?
שאול: כאילו מה, בגיל 25 לא מגיע להן בית?
דרייפוס: התכנית נותנת עדיפות לחסרי דירה נשואים ולרווקים מעל גיל 35. נשואים זה גם ידועים בציבור וחד מיניים, כל מי שמנהלים משק בית משותף הם בתכנית. עכשיו אנחנו תמיד בדילמה: כמה לפתוח את הקריטריונים. הדבר הראשון שלנו זה לייצר איזשהו מדרג, שמצד אחד לא יהיה רחב מדי, כי אז הסיכוי שלך כזכאי נורא מצטמצם.
אין סיבה אמיתית למה לא רווק מגיל 20, למה לא מגיל 18, אפשר לדבר על הכל. כרגע הממשלה ראתה עדיפות לחסרי דירה שהם כבר מנהלים משק בית משותף, רווק מעל גיל 35, אנחנו ככל שהתכנית תתקדם, יכול להיות שהקריטריונים יורחבו.
שאול: יונתן שואל באיזה ערים נמצאים הפרויקטים שנחשבים מבחינתכם הכי משביעי רצון? איפה הפרויקטים הכי ממורמרים? איפה הפרויקטים שעבדו ואיפה, אתם מסתכלים על זה ואומרים, זה לא הלך.
דרייפוס: פרויקטים ש-80% מהדירות בהם נמכרות ביום הראשון נחשבים בעינינו מוצלחים. בכל פרויקט, גם לא במחיר למשתכן, יש דינמיות. אם נשארו 10% דירות שפחות נמכרות זה טיבו של פרויקט, שיש בו דירות יותר טובות ופחות טובות. אנחנו אפילו הופתענו, אולי מבורות שלנו, שראינו שהמכירות האלה הלכו מעולה בשדרות ובמגדל העמק. ממש אנשים עמדו בתור, לקחו את הדירות, נורא רצו לגור שם, נורא אהבו את ההטבה. אני כמובן לא מדבר על ראשון לציון והרצליה שאני גם חושב שזה ברור, גם ירושלים הלך מאוד טוב. אבל דווקא באזורים שאנחנו קוראים להם פריפריה בעגה שלנו ראינו ממש רצון של אנשים לגור שם ונהנים מהפרויקטים, והאמת היא שאלה הפרויקטים שאמורים להתאכלס עד סוף השנה, אנשים מוזמנים לראות אותם.
שאול: אוקיי, ויש בקריית ביאליק, ויש בדימונה, ויש משהו ביבנה, ששם משהו פשוט לא עבד. נשארו שם דירות ואף אחד לא רוצה, והגעתם למספרים גבוהים ברשימה, מה מאפיין את המקומות האלה? מה לא עבד?
בני: קודם כל פריפריה. בפריפריה קשה יותר למכור דירות. אני לא יודע מה הציפיה שדווקא במחיר למשתכן כל הדירות יימכרו ביום אחד. בדימונה אנחנו בקצב של 60-70% מהפרויקט, זה קצב טוב. הדירות שנותרו כרגע הן דירות שאין בהן הטבה משמעותית, צריך להגיד את זה.
סביוני גליל ים בהרצליה. הפרויקט המבוקש ביותר עם יחס של 1 ל-13
טעות או לא טעות?
שאול: ולסיום, לפני שהוא יצא מהאולפן, יש שאלה אחת ששנינו הרגשנו שאם לא נשאל אותה הראיון הזה לא יהיה שלם.
צליל: יש לי שאלה אחרונה.
שאול: אז תשאלי ואחרי זה אני יכול לשאול שאלה אחרונה?
צליל: אוקיי. האם שאול ומשפחתו עשו את טעות חייהם?
שאול: זו גם השאלה האחרונה שלי.
דרייפוס: רגע, שאול נשאר באולפן או שהוא יוצא?
שאול: נשאר.
דרייפוס: אה. תראו, זה מאוד אישי, אני לא מכיר את השיקולים של שאול ומשפחתו, אבל אני מאוד מקווה שההחלטה התקבלה כמשפחה. רכישת דירה משפיעה על כל החיים של משפחה.
שאול: עד כאן התחמקת. ומה התשובה?
דרייפוס: אני לא יודע. אני באמת לא יודע.
שאול: אתה לא יודע?
דרייפוס: אני לא יודע מה היכולות שלך, מה האלטרנטיבות שלך, אם יש לך אפשרות לקנות דירה במקום יותר אטרקטיבי בלי הנחה. שאול הציף משהו שקורה לכולנו, כשצריך לקבל החלטה בסדר גודל כבד בעולם של אי וודאות. אני לא יודע להגיד לשאול שלא יהיו פקקים מחר ביציאה מהבניין שלו, אני באמת לא יודע. אני מקווה ששאול יסמוך עלינו שכשיהיו פקקים אנחנו נטפל בזה. אבל יכול להיות תקופה שזה יהיה אתר בניה, כי הפרויקט הזה הוא הפרויקט הראשון שנבנה בשכונה, ויכול להיות שיהיו פקקים, ויכול להיות שבית הספר הצמוד לבית שהוא פינטז עליו יהיה בסוף ממלכתי-דתי, והוא יצטרך לקחת את הילדים שלו באוטובוס. אבל כשאנחנו מסתכלים על המאקרו, אז כמעט בכל פרויקט יש את המימד הזה של אי ודאות, ואנחנו כאנשים בוגרים צריכים לדעת לקבל החלטות גם באי ודאויות האלה. אנשים בוגרים, אנשים חכמים, אנשים אינטליגנטים יכולים לקבל החלטות גם במימד של אי ודאות, ועם לשקלל את זה שהם פראיירים או לא פראיירים.
שאול: אבל אתה מבין אותם?
דרייפוס: לגמרי. אני ממש מבין. אנחנו נמצאים בסיטואציה קצת מוזרה. אני הרי דוחף אותך למוצר שהוא לא טבעי שיהיה המוצר הראשון שלך. יותר טבעי היה שתקנה דירה יד שניה, קודם כל כשאתה זוג צעיר. אתה ישר קונה משהו חדש, עם התקנים החדשים, עם לובי ועם מעליות מהירות. מאחר והתכנית מתבססת על תכניות בקרקע משם מדינת ישראל יודעת להביא את ההטבה. והסיטואציה שנוצרה היא שההטבות ניתנות בדירות חדשות. אז חבר'ה, זה ישפיע בסך הכל על כל השוק, וגם שאול שלא קנה דירה – ואולי עוד יקנה כי יכול להירשם כידוע לכולנו – הוא יהנה מזה שהמחירים יותר סבירים בשאר השוק, ואולי בזכות זה אולי גם הוא ייהנה מהתכנית
צליל: זהו. כאן המסע שלנו אחרי הזכייה שלך במחיר למשתכן בגדרה באמת תם ונשלם. אחרי חודשים של התלבטות החלטתם לוותר על הזכות הזו, ובמקומכם בעצם הבא בתור ברשימה זכה לקחת את הדירה שאולי אתם הייתם קונים.
שאול: השבוע גם עשיתי את הצעד הסופני באמת ויצאתי מארבע קבוצות הוואטסאפ שהייתי חבר בהן שקשורות לזכייה בגדרה. רגע לפני שעשיתי את זה עוד הספקתי לראות איך החבר'ה שם משתפים אחד את השני כל אחד בדירה שהוא קנה, והאמת שהיה בזה משהו די מחמם לב. סוג של קיבוץ קטן שנבנה לך מול העיניים. אני מתגעגע אליהם קצת.
הדמיית הפרויקט בגדרה. קבלת החלטות במצב של אי ודאות
צליל: אז תודה רבה לכל החבר'ה מפרויקט 262 בגדרה, אתם בתוך הלב שלנו לעד. ותודה רבה גם לכל מי שעזרנו לנו בעבודה על הסדרה הזו. תודה רבה לעורך והמפיק שלנו רום אטיק, תודה לאיש הסאונד אסף רפפורט, תודה לדלית מאיר, לאפרת לוי ולסוהיני טל על עיצוב האתר של הסדרה – היכנסו עכשיו ל-gedera.kan.org.il – בשביל למצוא את כל הפרקים שלה.
שאול: תודה רבה גם לכל המרואיינים שהשתתפו בסדרה הזו, לכל מי שקידם אותה, שיתף פרקים בוואטסאפ ובאופן כללי נתן לנו פידבק. אנחנו מאוד אוהבים לשמוע מכם תמיד. אתם יכולים לכתוב לנו בטוויטרים שלנו, בפייסבוק וכמובן להצטרף לקבוצה של חיות כיס ולכתוב לנו גם שם.
צליל: כל הפרקים של חלומות גדרה יהיו זמינים להאזנת בינג' מטורפת בקרוב מאוד בתור פודקאסט נפרד באריזה מהודרת. כשזה יקרה אתם מוזמנים לשלוח אותם לחברים שלכם שבדיוק מתלבטים אם לקנות דירה במחיר למשתכן או לא.
שאול: תודה רבה צליל אברהם שליווית אותי במסע הזה.
צליל: תודה רבה שאול, העונג כולו שלי.
שאול: וכרגיל, תודה רבה לכם שהאזנתם.
*
שאול: כך בעמק יפה, בין כרמים ושדות,
עומד מגדל בן חמש קומות.
ובמגדל גרים עד היום,
שכנים טובים, חיי שלום.
